ביטוח

סוגי ביטוחים

2011-09-16T08:05:00.000-07:00

ביטוח רכוש - ביטוח נכסים
ביטוח חבויות – ביטוחי אחריות
ביטוחי חיים - ביטוחי תאונות/ ביטוחי בריאות/ ביטוחי פנסיה/ ביטוחי חיסכון (המפקח על הבנקים רצה שהבטוחה תהיה שלמה ומלאה ללווה והוא לא רצה שיהיה מחיר חברתי כבד שמישהו הלך לעולמו והם צריכים לפנות את הבית והם צריכים להמשיך לשלם, זה עניין חוזי ואינו כתוב בחוק)

ריסק – לרוב, מוות. יש אירוע וסכום כסף חד פעמי, במקרה של קרות האירוע.
ביטוח חיים מעורב - בנוסף לרכיב הסכום בגין הריסק, יש רכיב של חסכון.
ביטוח מנהלים – מקרה מיוחד של פוליסת חיים מעורבת, בד"כ עם יותר ממרכיב חיסכון אחד.

ביטוח ימי ואווירי – לא חל עליו חוק חוזה הביטוח כי מדובר בעיקר בתנועה של כלי טיס וכלי שיט בן מדינות ולכן, יש את בעיית התחולה המקומית.
ביטוח חובה – חלקם מסחריים וחלקם לא, כגון: ביטוח רכב, אשר אינו וולונרטי והמבטח בוחר רק אצל מי להיות מבוטח
חברות לביטוח הדדי – קבוצה בעלת מכנה משותף מקימה תאגיד, שמקבל רשיון לבטח, ומבטח רק את חבריו. קיים בעיקר בקרב קבוצות עובדים גדולות. ביטוח כזה לא נועד להפיק רווחים ומצד שני, הוא ביטוח מסחרי מבחינת הוולונטריות של המבוטחים.
ביטוח קבוצתי – מעצם חברות של המבוטח בקבוצה, המבוטח זכאי לביטוח המוצע לאותה הקבוצה.
אבחנה בין ביטוח ארוך טווח לקצר טווח: רוב הביטוחים הם לתקופה של שנה, אך יש גם ביטוחים ארוכי טווח – כגון, ביטוח חיים.

סוגי מבטחים

2011-07-03T07:09:00.000-07:00

קופות החולים הם תאגידים שלא למטרת רווח, המבטחים את חבריהם. דוגמא נוספת לגוף שאינו למטרת רווח ואינו מסחרי אלא מוסדר כביטוח בדין הוא המוסד לביטוח לאומי. בדיני ביטוח נתמקד בביטוח המסחרי- חוזי.
ביטוח רכב הוא יצור כלאיים – תנאי הביטוח וזהות אחד הצדדים מוכתבים מראש, אך המבוטח לא בוחר מרצון לעשות ביטוח אלא הוא בוחר רק אצל איזו חברת ביטוח להיות מבוטח.
ביטוח הוא מסחר בסיכונים - אם יש לי נכס אני חשופה לגניבה/שריפה וכיו"ב, אני עוסק בפעילות מסוימת שיכולות להיות לה חבויות כלפי צדדים שלישיים. לכן, אם אני גורמת נזק ברשלנות במהלך הפעילות ואני לא רוצה להישאר עם הסיכון הזה ואני מוכרת אותו למישהו שקונה אותו ממני בגבולות מוסכמים מראש תמורת מחיר הנקבע מראש.

זיקת ביטוח – insurable interest - "העניין הביטוחי"

2011-06-27T02:18:00.000-07:00

בביטוח על פי שיפוי, לא ניתן לפצות את המבוטח אלא אם נגרם לו נזק, והתשלום יהיה על פי גובה הנזק. על המבוטח להראות שנגרם לו נזק, ועל כן חייב להיות קשר בין המבוטח לבין האלמנט לו נגרם נזק. כך, לא ניתן למשל לקבל תגמולים בגין ביטוח לרכוש שאינו שייך למבוטח (בעלות, שכירות, או זיקה אחרת).

בחוקים שונים יש הגדרה של מצבים היוצרים את הזיקה המקנה זכות לקבל תשלומים, כשלעתים יש הבחנה בסכומים שיתקבלו, על פי סוג הזיקה

החוק הישראלי מתעלם מהשאלות האלה של זיקה. בסעיף 55 אף מצויין כי בביטוח נכסים חייבים לשפות את המבוטח או את המוטב מחמת נזק או אובדן של הנכס המבוטח. אלא שבסעיף ב' נאמר כי הנכס יכול להיות "של המבוטח או של זולתו".

זיקת הביטוח מוגדרת לא רק לפי סוג הקשר אלא גם לפי סכום. שוכר נכס שנשרף, יקבל פיצויים לפי גודל זיקתו כשוכר, ולא על פי שווי הנכס – שישמש לקביעת סכום הפיצוי לבעלים. לדוגמא: אם שני שותפים מחזיקים נכס יחד, ואחד ביטח את הנכס בשווי מיליון דולר, והנכס ניזוק, השותף לא יכול לקבל את מלוא הסכום, אלא רק את מחציתו! חריג: הדבר לא חל על בני זוג.
שיטה זו מקוממת, שכן כשהפרמיה משולמת, חברת הביטוח לא בודקת את הבעלות, ולא שואלת שאלות, אך משהיא נדרשת לשלם – היא בודקת את המצב לאשורו. כהנא: היעילות הכלכלית מחייבת כי חברת ביטוח תערוך את הבירורים הנדרשים לעומק רק כשהיא נדרשת לשלם, ולא בכל מקרה ומקרה מראש, שכן הדבר מסרבל את העסקה וייקר את העלויות.

מוסגי ביטוח. המשך

2011-06-16T01:25:00.001-07:00

ביטוח משנה – חברת הביטוח מוכרת הלאה חלק מהסיכונים שהיא קיבלה מהמבוטחים שלה. ביטוח המשנה סמוי מן העין כלפי המבוטח, גם ברמת היריבות המשפטית. היא מוכרת חלק מהסיכון למבטחי משנה תמורת מחיר שיקבע במו"מ חופשי או שיגזר מהמחיר של המבטח והמבוטח ויש כל מיני נוסחאות. ביטוח משנה מהווה חלק בלתי נפרד מכל שוק הביטוח.

בביטוח זה אין יריבות בין המבוטח למבטח המשנה אלא מבטח המשנה יריב עם חברת הביטוח ולה הוא ישלם פרמיה. בקרות מקרה הביטוח המבטח שלו יקבל את החלק של התשלום ממבטחי המשנה בהתאם לחלק אותו שילם למבטחי המשנה. ביטוח משנה סמוי מעין המבוטח גם ברמת המידע וגם ברמת היריבות המשפטית.

בביטוחי משנה לא חל חוק חוזה הביטוח, מאחר וחוק זה הינו חוק צרכני בבסיסו. ביחסים בין מבטח למבטח משנה לא מתקיימים יחסי ספק-צרכן טיפוסיים אלא יחסי מסחר ולכן, אין הצדקה אידיאולוגית להחיל את החוק על ביטוח משנה.

ביטוח משותף – שונה מביטוח משנה בכך שהשותפות גלויה לעיני המבוטח, בפוליסות מספיק גדולות אף חברת ביטוח לא מוכנה לקחת את כל הסיכון על עצמה ולכן, חוברות מס' חברות ביטוח וכולן מופיעות כמבטחות בפוליסה. בדרך כלל, המבטח הראשון הוא המנהל, אשר אחראי על המסמכים ועל הגביה ולכן, שאר שותפיו המבטחים משלמים לו על כך עמלה.
זהו אמצעי נוסף לפיזור הסיכון, שאינו נופל על חברה אחת בלבד אלא מתחלק בין מספר חברות גדולות.
לפי דיני החוזים: ריבוי חייבים = חובה יחד ולחוד, זו ברירת המחדל אלא אם הוסכם אחרת. חברות הביטוח מקפידות שכל מבטח אחראי על חלקו והאחריות היא לחוד.
ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח נ. נועם אורים – מפעל שמיכות עתיר סיכוני אש, המצריך מספר חברות שיהיו מוכנות לפזר את הסיכון ולבטח אותו.
פרמיה – כינוי לדמי הביטוח החודשיים, הכוללים את מרכיב החיסכון ומרכיב הריסק (במידה וקיים מרכיב חיסכון).
פוליסה – המסמך שהמבטח צריך להעביר למבוטח אחרי כריתת חוזה ביטוח ביניהם.
ערך פדיון – נניח שמבוטח מעוניין להפסיק את תשלום הפוליסה בשלב מסוים, ניתן לבצע פדיון של מרכיב החיסכון בפוליסה, בהתאם לטבלת ערכי פדיון, המצויה בפוליסה. הנוסחה אומרת כי ערך הפדיון הולך וגדל אך לא מגיע לעולם ל-100% ממרכיב החיסכון – יש מעין קנס על פדיון טרם תום הפוליסה. ברור כי בעת פדיון הפוליסה נעצרת כל הפוליסה ומתבטל גם רכיב הריסק.
ערך מסולק – נניח שהמבוטח מעוניין להפסיק בתשלום הפרמיה, אך לא לפדות את הפוליסה אלא בסופה, כל הסכום ששולם עד אותו רגע מתחלק על פני כל תקופת הפוליסה. כך, הפרמיה החודשית קטנה בדיעבד (גם הריסק וגם החיסכון) והפוליסה ממשיכה להיות תקפה עד סופה.

מוסגי ביטוח

2011-06-16T01:24:00.001-07:00

חיתום – underwriting: תהליך קבלת החלטות של המבטח, במסגרתו הוא שוקל את הנתונים ומחליט מה לבטח ובאילו תנאים. מקורו של מינוח זה הוא לא בחקיקה אלא בפסיקה.
לדוגמא: ביטוח עסק מפני שריפה - יכול להיות שיגידו שיהיה כיסוי כללי למיליון ₪ ולא יהיה יותר מ1/4 מיליון ביטוח בין האתרים היות ואנו רוצים שיכסה את כל האתרים, אנו נדרוש מערכת גילוי אש ומתזים המופעלת אוטומטית להקטנת נזקים.
מבוטח/מבטח – הצדדים לחוזה הביטוח, המבוטח הוא מי שהתקשר בחוזה ביטוח עם המבטח.
מבטח - מי שמורשה להיות מבטח על פי חוק הפיקוח ובאותם ענפי ביטוח בהם רשיונו חל.
מותב – מי שעל פי חוזה הביטוח זכאי לתגמולי הביטוח בעקבות מקרה הביטוח, בהיעדר קביעת מותב אחר – המבוטח הינו המותב.
ביטוח – המסחר בסיכון, מי שחשוף לסיכון מוכר אותו תמורת תשלום.
חברת ביטוח זרה אשר רוצה לפעול בארץ אך לא מעוניינת לקבל רשיון ביטוח בארץ, מפני שקבלת רשיון כזה כרוכה בקשיים רבים, הופכת להיות מבטחת משנה.

תכנון פיננסי

2011-06-16T01:22:00.000-07:00

לפני כעשרים שנה, תוחלת החיים של גברים במדינה היתה 72 שנה. גיל הפרישה המקובל היה 65. על פי הנתונים האלה נבנתה תוכנית פיננסית, שפרסה את כל הקצבה על פני 7 שנים. אלא שלאדם היחיד אסור לתכנן ככה את מעשיו, על פי השארית הממוצעת שנותרה לו לחיות. מכשלה נוספת טמונה בעובדה שתוחלת החיים היא פונקציה של הגיל, היא מותנית. למשל – אם אדם שרד עד גיל 10, השנים שנותרו לו עולות, ואינה 72 (הממוצע) פחות 10. אם תיבדק תוחלת החיים של מי שהגיע לגיל 65, הרי שהיא אינה 72, אלא ארוכה הרבה יותר מכך.

החישוב הוא באותה שיטה: תוחלת החיים בגיל K תיעשה על פי אותה נוסחה.

תוחלת החיים של אישה בגיל 65 היא מעל 18 שנה. המשמעות היא שבמשך 40 שנות עבודתה, על האישה לתכנן את חסכונותיה כך שיספיקו ל-18 שנה נוספות ללא עבודה! אם היא פורשת בגיל 60, יש פחות 5 שנות עבודה, שמתווספות ל-18.

כמו כן יש לקחת בחשבון שתוחלת החיים עולה בצורה מתמדת (שנה אחת על כל 4 שנים קלנדריות). בארה"ב ב-1900 היתה תוחלת החיים 48 שנה. כיום היא כמו בישראל.

שער הריבית יכול להקל על הבעיה. בריבית של 6%, על כל שקל אחד, נקבל 4 נוספים. מובן שההשקעה תלויה לא רק בשער הריבית אלא גם בזמן שעומד לרשותנו להשקיע.

כיום זהו המנגנון שמזין את שוקי ההון כיום:
התהפכות מבנה פירמידות הגילים, ומעט אנשים שיכולים לייצר הרבה – יש הרבה זקנים, אך ככל שעובר הזמן, אין בהם צורך.

ביטוח חיים

2011-06-14T06:16:00.000-07:00

מוות – מוקדם/מאוחר
תאונה/פציעה/פגיעה בכושר העבודה

האבחנה עד המהפכה התעשייתית היתה שהקרקע היא אמצעי הייצור העיקרי. במהפכה התעשייתית התחילו לתפוס בני אדם בצורה שונה, כאמצעי יצור, שעלול להפסיק את עבודתו מוקדם מהצפוי.

כל סיכון יש לבחון לפי הסתברותו ולפי עצמתו הכלכלית.

קו הגבול בין מוות מוקדם למאוחר הוא שבמוות מוקדם אדם נפטר, ויש עוד אנשים שתלויים בנפטר לפרנסתם. במקרה זה יש צורך להמיר את ההכנסה שהניב במקור אחר. מוות מאוחר – אדם מאריך חיים מעבר למקובל, הפסיק לייצר הכנסות משלו מעבודה, ויש לדאוג לו למקורות הכנסה שיממנו אותו. קו הגבול הוא שרירותי, ועובר בסביבת גילאי הפרישה.

המפתח לניבוי התמותה היא באמצעות טבלה, הקרויה "לוח חיים"/"לוח תמותה": הלוח נותן רשימה שיש בה גילאים ואת מספר השורדים באותו גיל. בישראל יש לוח תמותה אחד שהוא חלק מהחוק הישראלי, ומשמש את חוק הביטוח הלאומי לחישובים רבים.
הלוח נבנה על פי בדיקה אמפירית. ניתן לבנות לוח תמותה על פי שתי גישות קיצוניות:
1. לבחון לאורך זמן אוכלוסיה מסויימת בעולם, מנקודת זמן מסויימת, ולבדוק כמה שרדו. אלא שלוח כזה, אחרי 120 שנה, יספק תועלת מועטה, שכן בפרק זמן כזה חלים שינויים רבים (גילוי תרופות, מלחמות, אנטנות סלולריות, מגפות וכו').
2. אפשרות אחרת היא לבצע מחקר כזה ולעדכנו מדי שנה. למשל – בנקודת זמן מסויימת, באוכלוסייה מסויימת היו 60 אלף איש בני 20. כעבור שנה יש לבדוק כמה מהם שרדו, ולבנות בצורה משורשרת לוח תמותה שיתחיל בגיל 20 על קבוצת אוכלוסיה של מיליון איש.

לוח התמותה הישראלי כולל התייחסות למוות מפיגועים וכן למקרי תמותה בצבא, אך למקרי מוות מתאונות בלבד, ולא למקרי מוות מקרב.

אם נאמץ את הגישה הישנה של המהפכה התעשייתית, תפיסת עצמת הנזק במותו של אדם תהיה על פי שנות העבודה שהלכו לאיבוד.
הגרף הוא של גיל בציר ה-X והכנסה בציר ה-Y.
אם אדם היה צפוי לעבוד עד גיל 65, והפסיק לעבוד בגיל 30, אובד זרם ההכנסות בין הגילאים 30-65 על פי סיכויי ההתקדמות של האדם, השכלתו וכו'. הקרוב הפשוט ביותר:
נניח שאותו אדם מרוויח סכום קבוע X כל שנה, והאדם מת בגיל 30 כשהיה עובד עד גיל 65, אזי ההפסד הוא של 35X. מובן שאת הסכום הזה צריך להוון. אם שער הריבית הוא 0 אזי ההיוון יותר פשוט, ומדובר במכפלה נטו. נניח ששער הריבית הרלוונטי במשק הוא 3% - עצמת הנזק היא 20 פעם הכנסתו השנתית.

הכל תלוי בשער הריבית – כששערי הריבית במשק יותר גבוהים, השווי של הקיצבה הולך וקטן. ברגע שבנק ישראל מוריד את שערי הריבית במשק, זה מעלה את שווי החיים של האנשים.

בחישוב גס, סדרי הגודל הם כ-15-20 פעם ההכנסה השנתית במותו של מפרנס משפחה בגיל 30.

מערכת היחסים בין הצדדים לחוזה הביטוח – מעמדו של סוכן הביטוח

2011-06-03T22:57:00.001-07:00

תהליך העברת האינפורמציה בין הצדדים – בין המבטח למבוטח יש פעמים רבות מתווך, סוכן. מהו מעמד הסוכן? בהצעת החוק המקורית לא התייחסו כלל לסוגיה הזאת, ורק בתהליך החקיקה זה נכנס פנימה, לסימן ה' בפרק א'. הסוכן הוא שלוחו של המבטח. מבחינה זו, סוכן המבטח משמש כנציגו של המבטח.
תשלום הפרמיה לסוכן הביטוח כמוה כתשלום לחברת הביטוח. למשל – אם הסוכן לא העביר את התשלום לחברת הביטוח, אין זה משנה והביטוח ייחשב בתוקף. סוכן ביטוח שנחזה להיות סוכן של חברה, לרבות הניירת והסממנים החיצונים – יחשב כשלוח של הסוכן.
ניתן למנות את סוכן הביטוח כשלוח של המבוטח – יש לעשות זאת בכתב ולהודיע על כך במפורש. היתרונות: הסוכן חייב בנאמנות למבוטח, אולם יש להגדיר לו במפורש את גבולות הפעולה. אנשים פרטיים לא נוהגים להשתמש בפרקטיקה זו.

כיצד נקבעים סכומי הביטווח?
ביטוחי חיים אינם נקבעים לפי סכומי השיפוי, ולכן ניתן לקבוע כל סכום רצוי.
בביטוחי רכוש בעיקר השאלה מתעוררת לא פעם. משמעות הדברים היא שברגע שעקרון השיפוי מנחה אותנו, ערך הרכוש הוא ערך השיפוי, והנזק הוא בשווי הרכוש. רכוש חדש מבוטח כחדש על פי ערכו. אולם אחרי זמן מה, הוא מאבד מערכו.
עקרון השיפוי קובע כי יתקבל פיצוי עבור נכס ישן כערכו כישן. המבחן הוא מחירו של הנכס בשוק החופשי – בין קונה מרצון למוכר מרצון.
מאחר ולא תמיד קיימים מדדים ברורים לערך השוק, יש לבצע הערכות.
בהעדר שוק פעיל לאותו נכס, ההערכה הזאת קשה, ופועלים על פי נוסחאות שונות. המבחן המרכזי הוא שיקוף הנכס במצבו הנוכחי בשוק חופשי.
ההבדל המרכזי בין ערכו היום וערכו בקניה הוא בדר"כ הפחתת הערך. לכן, כשעורכים ביטוח על פי עקרון השיפוי המטרה היא לקבל את ערכו של הנכס כישן או מופחת. כלומר – שיפוי משמעו ישן תמורת ישן.
דוגמא להשלכות של סיטואציה כזו: עד לפני מספר שנים, ביטוח רכב נעשה על ידי נקיבה בשווי הרכב בפוליסה. זה עורר בעיות רבות: מה קורה כשערכן של מכוניות חדשות יורד דרסטית במהלך התקופה? בעיה קשה יותר היתה מתעוררת בשעת קרות נזק. חברת הביטוח היתה טוענת כי אין לשים חלקים חדשים במקום אלה שניזוקו, וביקשה להוריד פחת מתשלום בגין החלקים שנפגעו. מבחינת המבוטח, לא רק שהיה עליו לשלם השתתפות עצמית, קיבלו רק חלק מהתשלום בגין התיקונים.

בגלל חילוקי הדעות, חברות הביטוח החלו לסגת מעקרון השיפוי מזה 20 שנה, ועברו לגישה אחרת הנותנת חדש תמורת ישן – קרי, אין מנכים את הפחתים. זוהי גישה העומדת בסתירה מסויימת לעקרון השיפוי. על חברת הביטוח להיזהר, שכן זה מעודד moral hazard.
אם הרכב נהרס באופן טוטאלי, מקבלים את ערכו על פי השווי בשוק המכוניות המשומשות. מאחר שכל תיקון של רכב מסתיים בעלויות גבוהות מאוד, הרי שברגע שעוברים אחוז מסויים של נזק משווי הרכב (50% לערך), חברת הביטוח שומרת לעצמה את הזכות להשבית את הרכב. מובן מאליו שבמקרים כאלה, חברת הביטוח מקבלת את הבעלות על השרידים של הרכב, כתנאי לקבלת הפיצויים.
לגבי דירות, הביטוח הוא לפי ערך הדירה ותכולתה כחדש.

חשוב:
יש לשים לב כי יש שוני בסכומי הביטוח שצריך להחזיק בפוליסה שהיא על בסיס ערך כינון – שכן על סכומי הפרמיות לשקף את שווי הרכוש כחדש.
למשל - תכולת דירה תיעשה על פי שווים של הנכסים כחדשים, על אף כי הנכסים משומשים.

נקודה נוספת היא שיש שוני באחוז הפרמיה בין שיפוי לכינון. בגישה של כינון, לא רק סכומי הביטוח צריכים להיות יותר גדולים, אלא גם סכומי הפרמיה יותר גדולים, שכן הם משקפים את עניין ה-moral hazard. בפוליסה של דירות מקבלים פיצויים על פי כינון, בתנאי שיהיה כינון בפועל. כלומר – שאדם ילך ויקנה רכוש חדש.

לעתים עושים את הביטוחים על בסיס של ערכים מוסכמים – הדבר מתבטא בדרך לפריטים שקשה לקבוע את ערכם. למשל - פריטי אמנות מיוחדים יוערכו על ידי שמאי, שיצלם את הנכס, יבדוק אמינות ומקוריות, ויעריך את השווי. הפיתוי למרמה במקרים כאלה הוא רב.

אין אפשרות לבטח פריטים על פי ערכם הסנטימנטלי.

חוק חוזה הביטוח

2011-06-03T22:54:00.000-07:00

חוק חוזה הביטוח מתעסק במערכות היחסים בין חברת הביטוח ללקוחות, בין המבטח למבוטח. חוק זה הינו חלק מדיני החוזים במדינה.

כהנא: הגבולות המגדירים את מהות חוזה הביטוח בסעיף 1 אינם מדוייקים. בחוק הפיקוח יש הגדרה של מבטח, אולם גם בה אין די.
הבעיה היא שישנן עסקאות כלכליות רבות שדומות בהגדרתן לעסקאות ביטוח, אולם אין מדובר על חוזה ביטוחי עליו החוק מעוניין לחול. למשל – תשלום ריטיינר לנותן שירותים. בעצם שיטת התשלום הזאת יש אלמנט ביטוחי, שכן יש חלוקה הדדית של הנטל והסיכון. אולם ברור כי אין מדובר במבטח ומבוטח אליהם מכוון החוק.
מבנה החוק
החוק נחלק לכמה פרקים.
פרק א' – הוראות כלליות.
פרק ב' – עוסק בביטוח חיים ומגדיר אותו (סעיף 41). הוציאו מתחולתו של פרק זה את ענייני המחלה והנכות, ובכך עוסק פרק ג'.
פרק ד' דן בביטוח נזקים. הפרק מוציא מתוקף הביטוח שני תחומים (סעיף 72): ביטוח משנה ביטוח ימי וביטוח אווירי.

1.    ביטוח חיים
2.    בטוח תאונה, מחלה ונכות
3.    ביטוח נזקים:

ביטוח נכסים – המבוטח מתקשר עם חברת הביטוח כדי להגן ביטוחית על נכסיו (ביטוח תכולה, ביטוח לרכב, ביטוח למפעל וכו').

ביטוח צד שלישי

ביטוחי אחריות – המבטח והמבוטח מתקשרים כדי לגונן על צד שלישי. המבוטח מתגונן מפני האפשרות שיצטרך לשלם פיצויים לצד שלישי (שבדר"כ אינו ידוע בעת חתימת החוזה). למשל – אחריות בעל בית למקרה שאדם ייפצע בביתו; האחריות של חברה לעוברים בחצריה; תביעה נגד בעל מקצוע כמי שנותן שירות מקצועי.

בשנים האחרונות מציעים פוליסות ביטוח משולבות הכוללות עניינים רבים יחד. למשל – פוליסה לבית המכסה את הסיכון הן לבית עצמו, הן לתכולה והן לאחריות כלפי צדדים שלישיים. כנ"ל לגבי ביטוחים מקיפים לרכב, הכוללים ביטוח נגד גניבה או נזקי תאונה, וכן אחריות לנזקים שנגרמים לצד ג'. ביטוח חובה לרכב דומה בהגדרותיו לביטוח אחריות
ביטוח משנה
4.    ביטוח משנה – עסקת ביטוח בין מבטחים, בין שתי חברות ביטוח, כאשר מבטח המשנה מספק הגנה ביטוחית לחברת הביטוח. המחוקק לא מתייחס לסוג זה של עסקאות מאחר שמדובר בשני צדדים מקצועיים ומומחים שאינם דורשים הגנה בדומה ללקוח הרגיל.
ביטוח ימי ואווירי
5.    ביטוח ימי ואווירי – marine insurance – עוסק בביטוח אלמנטים הנמצאים בתנועה (גופי ההובלה – רכבת, מטוסים, אוניות וכו'), וכן של הרכוש המשונע עצמו. הסיבה שיש לכך ביטוח מיוחד הוא המעבר בין גבולות בינ"ל המשנים את משטרי החקיקה החלים טריטוריאלית. החוק אינו מתייחס לכך, שכן ישראל לא נחשבה "מעצמה" בתחומים האלה, ובדר"כ מכפיפים את העסקאות לדיני הסחר הרלוונטיים, או לאמנות בינלאומיות.

קו הגבול בין עקרון השיפוי לעקרון הפיצוי מחלק גם את התחומים האלה:
ביטוח חיים וחלק מביטוחי תאונה מחלה ונכות  פיצוי.
חלק מביטוחי תאונה מחלה ונכות, ביטוחי נזקים, ביטוח משנה וביטוח ימי  שיפוי.

סעיף 54 מפריד ביטוחי תאונה מחלה ונכות לשני סוגים: שיפוי ופיצוי.
משמעות המונח "שיעור" במקרה זה הינו "סכום" ולא יחס.

ליוסי: פיצוי זה בדר"כ על סכום מוסכם (כמו בביטוח חיים). שיפוי נועד להחזיר את המצב הקיים, כלומר- לפצות על פי סכום הנזק שנגרם

הספרות העולמית נוהגת להדגיש שני עניינים מרכזיים לגבי ביטוח:
-    עקרון השיפוי